פסק-דין בתיק ת"ק 005209/01

בתאריך 6.6.00 רכשה התובעת מאת הנתבעים רכב מסוג דייהטסו שרייד מספר רישוי 8513307 משנת ייצור 1990 (להלן: "הרכב").

הרכב היה רשום במשותף על שם שני הנתבעים והיה ברשותם מספר שנים, אולם המשא ומתן לרכישת הרכב התנהל, רובו ככולו, מול נתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע"). 

התובעת טוענת כי עובר לרכישת הרכב על ידה נפגשה עם הנתבע פעמיים.  בפגישתם הראשונה ראתה את הרכב והתרשמה לטובה ממצבו החיצוני, במהלך פגישה זו, טוענת התובעת, לחץ עליה הנתבע לשלם סכום של 1000 ש"ח "על החשבון" וזאת מאחר וקיימים קונים פוטנציאלים אחרים.

בפגישה השניה, שנערכה כיומיים לאחר מכן, נפגשו השניים על מנת לערוך זכרון דברים.  במעמד זה התעניינה התובעת במצבו של הרכב ושאלה האם הוא עבר תאונות כלשהן אשר פגעו במרכב ("שאסי") הרכב.  התובע טען כי הרכב לא עבר תאונות כלשהן ובוודאי שאין לו מכת מרכב.

התובע עוד הוסיף ואמר כי אדם אשר חשב לרכוש את הרכב ערך לו בדיקה שתוצאותיה היו ברורות והראו כי אין לרכב פגיעות שאסי וכי לא עבר תאונות.

התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבע אף הבטיח לה כי אם יסתבר שהרכב סובל מפגיעות כגון אלו, הוא יחזיר לה את כספה.  הנתבע אף המשיך ושכנע את התובעת כי אין צורך בעריכת בדיקה והציג בפניה חשבוניות על תיקונים אשר ערך לאחרונה לרכב.

באותה עת אף הסבה את תשומת ליבו של הנתבע למד הקילומטרים של הרכב, בו הופיעו 102,000 ק"מ, ושאלה האם זהו הקילומטראז' אותו ביצע הרכב, ונענתה בחיוב.

במשך כל הליך המשא ומתן, טוענת התובעת, הפעיל עליה הנתבע לחץ לוותר על בדיקת הרכב במכון מורשה וניצל את חוסר הבנתה בתחום ואת עובדת היותה בחורה צעירה ותמימה ללא כל עבר בעסקאות כגון דא.

כשלושה חודשים לאחר רכישת הרכב החלו להתעורר בעיות בהנעה וצריכת שמן בכמויות גדולות.  לאחר פניה למוסך נאמר לתובעת כי מנוע הרכב במצב רע מאוד ויש לבצע בו טיפול "אוברול".

בעקבות גילוי זה החליטה התובעת למכור את הרכב.  בבדיקה שנערכה במכון "מבדק", ע"י רוכשת פוטנציאלית של הרכב (גב' גלית פטאל), התגלו פגמים רבים ברכב כגון: מכות קשות ב"שאסי", החלפת חלקי  מרכב, סימני מתיחות מלפנים ומאחור וכו' (טופס הבדיקה מצורף לכתב התביעה ומסומן כנספח ב').

בעקבות מצבו הגרוע של הרכב נאלצה התובעת למוכרו בסך של 16,500, סכום אשר היה נמוך בכ-8000 ש"ח ממחירו של רכב מאותו סוג במחירון של "לוי יצחק" (זכרון הדברים למכירת הרכב, נספח ג' לכתב התביעה).

עוד טוענת התובעת כי נגרמו לה הוצאות שונות, אותם היא מפרטת בסעיף 20 לכתב התביעה ואותם היא תובעת מן הנתבעים.

טענתה העיקרית של התובעת הינה כי הנתבעים ניהלו מולה משא ומתן שלא בתום לב, בניגוד לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973, שבמהלכו הטעו אותה לגבי מצבו האמיתי של הרכב וללחוץ עליה לבצע את הרכישה ללא ביצוע בדיקה מוקדמת במכון מורשה.

 הנתבעים, מאידך, טוענים כי רכשו את הרכב נשוא התביעה בתאריך 16.9.99 והוא היה ברשותם פחות משנה עד שנמכר לתובעת;טענתה של התובעת כי הרכב היה ברשות הנתבעים שנים אחדות נובעת מהעובדה כי על גבי חשבוניות המוסך אותן מסר לתובעת רשם כי הרכב בבעלות הנתבע משנת 1990.  הנתבעים מכחישים בכל תוקף את הטענה כי הפעילו לחץ בלתי הוגן על התובעת;אמנם נאמר לה, ע"י הנתבע כי קיימים רוכשים פוטנציאלים אחרים לרכב אולם זאת במסגרת ניהול משא ומתן על מי מנוחות.  עקב רצונה העז של התובעת לרכוש את הרכב סוכם בין הצדדים כי האחרונה תשלם סכום של 1,000 ש"ח "על החשבון".  הנתבע טוען כי ציין בפני התובעת שהרכב עבר שתי תאונות בזמן היותו בחזקתו, אולם היו אלו תאונות אשר הצריכו תיקוני פח ותו לא.  הנתבע אף ציין מספר פעמים בפני התובעת כי רשאית היא לקחת את הרכב לבדיקה ואולי אף רצוי כי תעשה כך, שכן אין היא מבינה ברכבים.   הנתבע מכחיש כי אמר לתובעת שלרכב אין פגיעות "שאסי", יתר על כן,  בזמן המשא ומתן לנתבע לא היה ידוע על פגיעות כאלו. 

טענתה של התובעת כי מד הקילומטרים הראה 102,000 ק"מ, אינו מקובלת על הנתבעים ולראיה חשבוניות מהמוסך אותן מסר לתובעת, המראות בתאריך 15.3.00 שלרכב היו, בעת כניסתו למוסך, 110,190 ק"מ (החשבונית מוצג במ/5).  חשבונית נוספת מתאריך 29.5.00 מראה קילומטראז' של 112,127 (במ/4).

הנתבעים אף הסבו את תשומת ליבו של בית המשפט לחוסר תום ליבה של התובעת אשר יודעת כי מצבו של הרכב "בכי רע" כפי שנמסר לה במוסך, אולם לרוכשת פוטנציאלית טוענת כי לרכב אין כל בעיות (סעיפים 13-14 לכתב התביעה).

הנתבעים טוענים כי בעת שהיה הרכב בבעלותם לא נגרמו כל פגיעות "שאסי", להן טוענת התובעת, יתירה מכך בעת ניהול המו"מ עמה לא ידעו על פגיעות אלו.  כל הפגיעות ובעיות הרכב נגרמה בעת שהיה הרכב בבעלות התובעת או בשעה שהיה בבעלות בעליו הקודמים.

עוד מוספים הנתבעים ואומרים כי היו תמי לב לכל אורך המו"מ וגילו לה את כל המידע שהיה ברשותם, מעולם לא רימו אותה או קיבלו דבר במרמה.  התובעת שגתה שלא דאגה לבדיקת הרכב טרם רכישתו וכל הנזקים שנגרמו לה עקב רשלנות זאת הינם באחריותה.  לשם הזהירות, טוענים הנתבעים, אף אם נגרמו לתובעת נזקים כלשהם, לא עמדה היא בנטל הוכחתם של נזקים אלו שכן לא הביאה אסמכתאות להוצאות אשר נגרמו לה בשל מעשיהם הנטענים של הנתבעים.

סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן "החוק") מעגן בתוכו את חובת תום הלב החלה על הצדדים למשא ומתן;הרציונל העומד בבסיסו של הינו ביצירת יחסי אמון בין הצדדים המנהלים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה.  במקרה של הפרת חובה זו, יהא חייב המפר בפיצויים לצד השני למשא ומתן (סעיף 12 (ב) לחוק);פיצויים אלו מטרתם להעמיד את הצד הנפגע במצב בו היה אלמלא היה נכנס למשא ומתן חותם על החוזה.  אלו הם הפיצויים אותם דורשת התובעת, ההפרש בין מחיר הרכב אותו שילמה לנתבע לבין המחיר בו מכרה את הרכב לאחר גילוי פגמיו הרבים, שהוסתרו ממנה, לטענתה, במתכוון ושלא בתום לב במסגרת המשא ומתן.  כמו כן דורשת התובעת הוצאות נוספות שנגרמו לה בגין הניהול השקרי של המשא ומתן, תיקון ובדיקה במוסך, אבדן ימי עבודה, עגמת נפש וכדומה.